האמת, השקר והאמונה שבינהם

עד כמה אני מאמין לבן/בת הזוג שלי ? ומהכיוון ההפוך - עד כמה הצד השני מאמין לי ?

כשאני רוצה א׳ ובן/בת הזוג שלי רוצה ב׳, מה עובר לי בראש ? האם אני חושב שהצד השני לא מבין אותי ? לא מוכן להתאמץ בשבילי ? לא מכיל אותי ? או שאני מאמין שהוא לקח את הכל בחשבון (וגם אותי) ? ובכל זאת הגיע למסקנה שלו מתוך מקום של בחירה והתחשבות בכל השיקולים.

״אמונה״ כמו ״אמון״ היא תוצאה של בנייה (הרי אמון זה דבר שבונים). ולכן אמונה משולה ״לבניין״. ועל מה הבניין הזה עומד ?

אם היסודות רעועים לא יחזיק הרבה זמן אבל אם היסודות חזקים וברורים יעמוד לנצח.

בתלמוד הבבלי מובאת האימרה הארמית "קושטא קאי - שיקרא לא קאי" (האמת עומדת - השקר אינו עומד). האמת והשקר הם יסודות הבניין, כל אמת שמתאמתת בונה עוד קומה וכל שקר שמתגלה הורס שניים (במקרה הטוב). ואולי מכאן לקוח הפתגם ״לשקר אין רגלים״, פרוש - לשקר אין על מה לעמוד. קל לראות שבסופו של דבר תמיד הוא יתגלה ויבייש את אומרו, אבל יותר גרוע מהבושה זה האמון שנשבר.

הגיע הזמן לשאלת עומק - מה נחשב לשקר ומה לאמת ? תשובה - שקר זה כל מה ש״לא אמת״ והאמת היא יחידה. 2 ועוד 2 יוצא רק 4. ומה הוא לא יוצא ? כל השאר. אין סוף אפשרויות של שקר ורק תשובה אחת ויחידה שהיא אמת. אולי זו הסיבה שהרבה יותר קל וזמין לשקר, צריך הרבה דיוק בשביל לומר את האמת.

אז למה אני משקר ? האמת. פשוט התרגלתי לזה. זה קל, נוח, זמין וכולם עושים את זה. לפעמים זה פשוט ״סוגר לי את הפינה״ לא צריך להסביר יותר מיד. ולפעמים סתם בא לי להתלונן אז אני ״מגזים קצת״. ובמקרים אחרים אני רוצה שיתפסו מהסיפור שלי אז אני ״מיפה״ אתו.

רבי נחמן מברסלב מסביר שכל פעם שאדם משקר הוא מעכיר את דמו - מלכלך ומרעיל אותו. בשלב מסויים הוא פשוט מתרגל לזה, וממש כמו ניקוטין, זה כבר הופך להיות חלק מחיי היום יום. זהו! אני מכור. ומה אני עושה כשאין למי לשקר ? אז לעצמי אני משקר. כמה פעמים כשהיה טוב שכנעתי את עצמי שרע וכשהיה רע ״הרגעתי״ את עצמי שטוב.

לפעמים השקר הוא כל כלך חזק בתוכי שהוא כבר חלק מהאישיות ממש, כמו למשל כשאני מקבל מחמאה ואני חושב לעצמי בראש ״טוב הוא סתם מגזים״ או ״הוא לא מהתחום הוא לא ממש מבין״ ולהפך כשאני מקבל ביקורות או הארות ואני מלמל לעצמי ״נו נו, מה הוא מבין בכלל ?!״. הצורה שבה אני תופס את עצמי גם היא לא נקייה משקרים ולפעמים פשוט חוסמת את המציאות מלהעביר לי מסרים פשוטים.

אבל ! אין שום יאוש בעולם כלל ותמיד אפשר להתחיל לנקות ולא משנה כמה מלוכלך.

בשביל לדבר אמת ולדבר מדוייק צריך הרבה תרגול, זה ממש כמו שריר. להתבונן במחשבות שלי ובמה שיוצא לי מהפה זה עבודה קשה במיוחד למכור כמוני. אולי הגיע הזמן להחליט שאני הולך לקראת חזון חדש, בניין אמונה חזק ויציב שיחזיק גם במערכות היחסים שלי עם האנשים שאני אוהב וגם במערכת היחסים שלי עם בורא עולם.

אולי במקום לאכול סרטים ולעוות את המציאות בכל מיני שקרים צבעוניים אני אבחר כל יום מחדש במציאות של אמונה, של דיבור וחשיבה של אמת...