עפר רוח מים ואש ! בשביל כל מי שאוהב לרקוד.

עפר, רוח, מים ואש. נכון מדובר גם בלהקת דיסקו מטורפת משנות ה- 70 (תהנו מהסרטון). אבל בנוסף, הרמב״ם מלמד אותנו שכל הבריאה מורכבת מארבעת היסודות הללו, והם נמצאים במלחמה נצחית זה בזה. האש רוצה לאדות את המים וכנגדה המים רוצים לכבות את האש, הרוח שואפת לחופש והעפר ליציבות וקיבעון.

עם זאת ולמרות זאת, איכשהו האדם נשאר חי ושלם. ובהתחשב בכמה שהיסודות הללו הופכיים זה לזה ואילימים אחד כלפי השני מדובר בפלא ממש ! הרי אם חלילה יסוד אחד יתגבר כנגד חברו יותר מידי, נניח יסוד האש מתגבר ומבטל את יסוד המים, בעל החיים ימות מרוב חמימות. ואם להפך אז ימות מהתקררות. נמצא שאם יסוד אחד ינצח את חברו יותר מידי, אז ינצח גם את עצמו כי האדם ימות ויתבטלו שניהם מן העולם.

אז מה מונע מיסוד אחד לגבור יותר מידי על השני ? ואיך זה קשור למערכות יחסים בכלל ?

הסיבה שיסוד אחד לא מבטל את השני לגמרי היא ששניהם מודעים לכך שהם חלק ממשהו יותר גדול מעצמם. הם צריכים למצוא דרך ״להסתדר״ כדי לתמוך ולהעניק חיים ותכונות לאותו אורגניזם שמורכב מהם. כל אדם מורכב מתמהיל אחר של היסודות הללו ובמפגש בין שני אנשים, השוני בתמהיל, זה מה שגורם לביקורת הדדית ויותר מאוחר גם לחיכוכים.

כתוב בתורה ״וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד״ - מה זה בשר אחד ? ברור שזה לא כפשוטו, הרי לא מדובר בבשר אחד ממש. העניין הוא כזה - כאשר זוג מתחתן נוצר משניהם דבר שלישי חדש, סופר-פוזיציה שלהם וזה נקרא בשר אחד. אורגניזם רוחני חדש שמקבל את החיות שלו מהתכונות של הבעל והאשה.

וגם כתוב בגמרא ״איש ואשה, זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן״ ועכשיו זה כבר ממש מתבהר. ״זכו״ מלשון ״זכות״ (זך ונקי), שכינה ביניהן - זה הבשר אחד, האורגניזם הרוחני החדש. ואם חס ושלום לא ״זכו״ - אש אוכלתן, פרוש - האש מתגברת כנגד שאר היסודות ולא משאירה אחריה כלום (טוב היא משאירה קצת שחור פיכסה כזה).

עוד רמז לזה יש באותיות עצמן, שימו לב שבצירוף ״איש ואישה״, אם משמיטים את אותיות שם השם (ה-ו-י-ה) נשארים עם ״איש ואישה״.

אימאל׳ה ! אז מה עושים ? אה ! טוב ששאלתי. אז הפתרון הוא ב״ואהבת לרעך כמוך״ (לא פשוט בכלל). ברגע שאני מבין שמה שאני מקיים זה לא את עצמי, אלא superorganism רוחני שאני רק חלק ממנו, אז אני צריך להתחיל לחפש את הנקודה הטובה שבשני ולראות איך הוא (היא) ורק הוא נצרך וחשוב מאין כמהו ובלעדיו ובלי התכונות המיוחדות שלו אין שום סיכוי לשרוד.

תחשבו על סיר מרק - בתוכו מים ומחוצה לו האש. הם לא הורסים אחד את השני אלא משלימים זה את זה. בלי האש היינו שותים רק מים תפלים, ובלי המרק... טוב, זה ברור.

אז בהשראת ברוס-לי :

be like a pot my friend.

חג עצמאות שמייח לכולם.