מי בא לעלות איתי ביחד לגלגל הענק ?

יש ימים שהכל הולך, אפילו רץ! כווולם מבסוטים ממני. ישר כוח, סחטיין עליך ולייקים בפייסבוק עפים לכיוון שלי ועוטפים אותי כמו הילדים החמודים שלי ברגע שאני חזר הביתה.

ויש ימים... אוי-ווי... אפילו בוואטסאפ לא חוזרים אלי. פשוט בלעה אותי האדמה. המציאות לא מפסיקה לטלטל אותי למעלה ולמטה, גלגל ענק שלא מפסיק להסתובב.

מה קורה פה ? מה השתנה ? למה המציאות מגיבה כל פעם בצורה אחרת ? הרי מאתמול להיום לא השתנה בי דבר ! אולי זאת הבעיה בעצם, ששום דבר לא השתנה בי...

בספר משלי פרק כד׳ כתוב : ״"כִּי שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק וָקָם וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה."״. מה ? צדיק נופל ? אבל הוא צדיק לא ?! אני יוצא רגע מהתפיסה הילדותית שצדיק זה אחד שמניח תפילין ושומר שבת, זה הרבה יותר מזה. מדובר ״במומחה למציאות״. הוא יודע לצפות לה עוד לפני זאת בכלל חושבת להתרחש. ובכל זאת נופל ?! הבעל שם טוב ?! רבי נחמן מברסלב ?! משה רבנו ?! שֶׁבַע יִפּוֹל צַדִּיק, אכן כך הדבר.

אנחנו יצורים שנוטים ״להרגיש בנוח״. כשהכל מסתדר פשוט רוכבים על הגל נכון ?! אבל המציאות מראה לנו בפשטות שלא בשביל זה הגענו לפה - להרגיש בנוח. לא נועדנו להשאר במקום או להשען אחורה אלא לדחוף, לגדול, להתפתח, לא להפסיק לצמוח ולשאוף למעלה.

וּרְשָׁעִים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה - עכשיו אני יוצא גם מהתפיסה הילדותית שרשעים זה אנשים עם פרצוף זועף וערכים קלוקלים. רשע זה אותיות רעש. רשעים משולים לרעשנים, מתרגזים על המציאות ומנסים לאנוס אותה כדי ״להישאר על הגל״. זה לא אני אשם זה ״הוא״, ״היא״, ״הם״ אשמים. ועל זה התורה מלמדת אותנו שהרשעים יִכָּשְׁלוּ בְרָעָה. הרעה באה גם על הצדיק וגם על הרשע. היא לא קשורה בכלל לעניין של שכר ועונש, אלא לעניין של תקיעות והתפתחות. אתה תקוע ? אז בוא נתניע אותך, ניתן לך איזה דחיפה קטנה. לא מתניע ? אז אולי דחיפה קצת פחות קטנה...

גם מול המציאות אנחנו צריכים ללמוד לפתח מערכת יחסים, כזאת שמאוד דומה להורה וילד, וכמו שאנו מצווים לכבד את ההורים שלנו (דיברה חמישית מתוך עשרת הדיברות) צריך לדעת לכבד אותה וללמוד את השפה שלה. היא בסך הכל באה לעזור לנו לגדול.